עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר

[ק"ל - קל"ט], Sefer Milchemos Hashem ספר מלחמות השם יתברך

A wonderful masterpiece of spiritual teachings by the Holy Soul Yechye Kapach

הספר המרכזי בנוגע להתנגדות לזוהר ובו הוכחות חותכות על היות הזוהר ספר ע"ז וכפירה ע"פ השקפת היהדות.מחברו הוא מורי יחיא קאפח.

קל) וצרעת ממארת ומכה טריה פשתה ורבתה בעמנו היא שנאת החכמה והמדע אשר בה ידע אברהם אבינו והכיר את בוראו טרם הגלותו עליו כמו שהעירו רז"ל במדרשיהם שהיה חוקר ומתבונן במעשי השי"ת בשמים ובארץ ובכל הנמצא בהן עד שהשיג שישי לעולם מנהיג ואז נגלה אליו הקב"ה ואמר לו אני בעל הבירה. והמקובלים החדשים שונאי החכמה לא ידעו להפריש בין פילסופיא טמאה של הטעאות ושבושים לפילסופיא הבנויה על השכל הישר אשר חנן אלהים את האדם והיתה שם פילסופיא בפיהם לשמצה לגנות בה את החכמים היודעים חהבין ולהשכיל במעשה השי"ת ולדעת אותו ידיעה ברורה ולתת מופתים ברורים על מציאותו ית' ויחודו והשגחתו הנפלאה על כל ברואיו מקרני רמים ועד ביצי כנים. ויתמהו איש אל רעהו תמיהה קיימת אצלם על דברי החסיד הר' בחיי בעל חובת הלבבות על שקנה מן החכמה אבל זולתם עובדים זולתו. ותמיהתם הלזו שבורה כשבר נבל יוצרים ותמיהתם ותלונתם אל חיקם תשוב איך הם מתלונים על החסיד השלם בעל חובת הלבבות וקבלו דברי הזהר הבא להם מיד העכו"ם שאמר האלהים סבות רבות כנזכר לעיל פעמים רבות ושהיראה שצונו השי"ת היא מאשתו אבל העבודה היא לזעיר אנפין ולא לסבות שקדמו לו היש עבודת זולתו יותר מזה? ואלו נתנו לבם בדעת ותבונה לדברי הרס"ג והרמב"ם וכו' לא עבדו זולתו.

קלא) ולפי שנשתבשה אצלם אמונת יחוד השי"ת שהיא לפי האמת אחידות שאין כמוה בכל שאר האחדים כמו שאמרו רז"ל במדרש רבה (הובא לעיל סי' פ"ב) לפי' העלימו עין ממנה והיה להם לקבוע דיני יחוד השם בש"ע ונושאי כליו ובספרי האחרונים בסימנים וסעיפים מיוחדים ולהאריך בהם יותר ממה שהאריך בהם רבי' הרמב"ם בהל' יסוה"ת ובמורה וכמה דינים היו מסתעפים ומתחדשים באמונת היחוד לפי שאין אמונת היחוד איך יאמר אלא יאמין ויקבל עליו עול מלכות שמים באמונת אחדות אחת שאין כמוה בשאר כל האחדים שבעולם בלי שום שתוף עלה אחרת מכל הפרצופים הנבראים וגם להאמין אמונה שלימה במשנה ובתלמוד המקובלים בידינו שמשה רבי' קבלם מפי הגבורה ולא ממטטרון ושאין בהם כל רע כלל לא כדברי הזהר שאמר שהם מעורבים מטוב ורע ושנקראו אבן משכית וקליפה ומוץ ותבן וסלע אחרא וכיוצא בזלזולים אלו אלא הכל מפי הגבורה טוב שאין בו רע כלל והוא חיינו ואורך ימינו. הנה זו רעה חולה עליה יהיו כל הדוים איך נעזוב את ה' שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונשמע לדברי הספר המוצא מתוך קברים על ידי מלך ממלכי העכו"ם לעבוד אלהים חדשים פרצופים נבראים בשתוף הדבר האלהי המעורב בהם לפי דעתם שהוא נשמתם וכל מצותינו שנעשה לא לשם השי"ת שאמר ונעשה רצונו רק לקשט בהם עם ברתא שהם זעיר ומלכות, וידוע הוא ומפורש בכתוב שעובדי האלילים הקדומים היו מקשטים אליליהם בכסף וזהב ואבנים יקרות, ואלה המקובלים החדשים מקשטים את אליליהם בתפלותיהם ומעשה מצותיהם והם הנותנים להם חיות ומזון בהתפללם אליהם להמשיך להם שפע וחיות מהאלהים העליון בכדי שיוכלו להשפיע לנו משלהם וחושבים שהתפלה והעבודה היא צורך גבוה כמו שכתב הר"מ גבאי דהיינו צורך הפרצופים הנעבדים, ולא צרכי גופינו היפך דברי רשב"י בירושלמי כדגר' ההם פ"ק דשבת מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי אחא קרית דבר תורה, ותפלה אינה דבר תורה. אמר ר' בא קרית שמע זמנה קבוע ותפלה אין זמנה קבוע, אמר ר' יוסה קרית שמע אינה צריכה כונה, ותפלה צריכה כונה, אמר ר' מנא קשיתה קומי דר' יוסה ואפי' תימא ק"ש אינה צריכה כונה, שלשה פיסוקים הראשונים צריכים כונה מן גו דאינון ציבחן הוא מכוין ר' יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפי לק"ש אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמר על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה, רבי יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמר הלואי מתפללין כל היום למה שאין תפלה מפסדת, רשב"י כדעתיה, דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת אוריתא לישראל. הוינא מתבע קומי רחמנא דאתברי להדין לבר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא. וחד דיתעביד ביה כל תורכוי, חזר ואמר, מה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה. אלו הויין תרין על אחת כמה וכמה. אמר ר' יוסא קומי ר' ירמיה, אתיא דר' יוחנן כר' חנניה בן עקביה דתני כותבי ספרים תפלי ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. ר' חנניה בו עקביה אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפלין ולשאר כל מצותיה של תורה. ופריך ולא מודי רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ולית ליה לרשב"י הלמד לעשות. לא הלמד שלא לעשות? שהלמד שלא לעשות נוח לו אלו לא נברא. ואמר ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אלו נתהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם? ומשני טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון. ואין מפסיקין שינון מפני שינון. ופריך והתנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאשדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה? ומשני אמר ר' יודן רשב"י על ידי שהיה חדיר בדברי תורה, לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה ע"כ. שמע מינה מדקאמר רשב"י כדעתיה וכו' שהתנא החסיד רשב"י ס"ל שהתפלה היא תביעת צרכי הגוף ואין לפסוק מדברי תורה שהיא עולם כדי להתפלל ולתבוע צרכי הגוף ואין לפסוק מדברי תורה שהיא עולם כדי להתפלל ותבוע צרכיו שהם חיי שעה ולכן אמר אלו הוינא קאים וכו' הוינא מתבע תרי פומי. חד לעסוק בתורה, וחד לתפלה ולשאר עסקי הגוף. כי התפלה גם היא מעסק הגוף. שמבקש בה רפואה ופרנסה ושאר צרכים. וכדגר' בפ' יציאות השבת. רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא, אמר מניחין חי עולם ועוסקין בחיי שעה, והוא סבר זמן תורה לחוד, וזמן תפלה לחוד. עוד שם רבי ירמיה הזה יתיב קמי ר' זירא וקא גריס. מטא זמן תפלה וקא מסרהיב קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע צורה גם תפלתו תועבה ע"כ. אלמלא דעסק תורה היה חביב עליהם יותר מן התפלה. כי הוא חיינו ואורך ימינו לעולם שכולו ארוך לעולם שכולו טוב. אלא דבתר הכי מסקינן דלא שנו דאין מפסיקין לתפלה אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן. אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם כר' יוחנן, והוא כדאמרינן בעלמא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.

קלב) וכיון שהעיקר והיסוד המוסד אצלינו שהקב"ה אינו צריך לבריותיו. ואדרבא בריותיו הם הצריכים לו ליתן להם שפע וחיות כמאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם. וכמו שכתב הרמב"ם בעיקר הראשון שמהשי"ת קיום כל מציאות הנמצאים ואם נצייר בלבינו מניעת מציאותו, בטלה מציאות כל נמצא, ואלו נעלה על לבינו ביטול הנמצאים כולם. לא בטלה מציאותו בשבילם ולא חסרה כלל, כי הבורא יתברך אין לו צורך במציאותו לזולתו וכו'. ואחרי הדברים והאמת האלה, מי פתי יסור להאמין לדברי הר"מ נבאי אשר הרבה דברים לקלקל עלינו את הכתובים ודברי רז"ל המדברים בפה מלא ובלשון צח שאין הקב"ה צריך לבריותיו להשלים חסרונו ח"ו. והרחיב את פיו לדבר גדולות וגבוהות, בראיות צנומות דקות ויצא עתק מפיו, על הריב"ש ז"ל, ושיבש עלינו פירוש הכתובים ודברי רז"ל ברוב דברים אשר כל משכיל ידע ויכיר שאין בהם ממש, והאמת עד לעצמו שכל עבודותינו ומעשה המצות שצונו הקב"ה בתורה אינם רק לצרף וללבן אותנו, ונהיה טהורים ונקיים במדותינו! ולהרחיק ממנו הדעות והאמונות הרעות ונהיה קרובים אליו יתברך כמאמר רז"ל לא ניתנו המצות אלא לצרוף בהן את הבריות, שלא יאמר אדם אי אפשר וכו'. וכן אמרו ז"ל וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה! לא לזווגו הוא צריך, ולא לקשט לו את כלתו! כי הוא אחד ומיוחד מכל האחדים שבעולם. וכלל הדברים פשוט הוא שהתורה ניתנה לתועלת מקבליה ומקיימיה לא לתועלת נותנה, שנאמר לטוב לנו כל הימים.

קלג) ועל כל אלה הדעות הרעות החיצונות והזרות לנו לתורתינו הקדושה הזהיר הכתוב אותנו באמרו כי יסיתך איחך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך, מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך בסתר! אם יאמר בא ואגלה לך דברים נסתרים וסודות עמוקים לאמר, אלילים יש בשמים ממעל בכמה פרצופים זה למעלה מזה, וכך היא אוכלת וכך היא שותה, שמושכת לה מוחין למזונה וחיותה תמיד מאצל העתיק, ועל ידי מוחין שמושך ויונק פרצוף התחתון מהפרצוף העליון על ידי תפלותינו ובקשותינו ממנו הוא משפיע לנו שפע והארה, ובכך היא מטיבה לנו! וכך היא מריעה למי שלא יעבוד אותה, שכן צוו עליה אבא ואימא דכלא יפלחון ליה לזעיר אנפין הוא ואשתו, ומי שלא יעבוד רק לאלהים עליון ענוש יענש, שכך רצון המלך העליון שנתפלל ונקרא לאלוה קצר אפים (זעור) בצירוף הפרצופים שלמעלה ממנו כנזכר לעיל כמה פעמים בשם ספר הברית וכס"א ונח"י ויושר לבב! לא תאבה לו ולא תשמע אליו וכו'! ובסנהדרין דף ס"א אמרינן לא תאבה לו ולא תשמע אליו, הא אבה ושמע חייב, ואביי מפליג בה בין ניסת מפי עצמו לניסת מפי אחרים, דניסת מפי עצמו מימליך, אבל ניסת מפי אחרים גריד בתריהו, ורבא אמר אידי ואידי בניסת מפי אחרים, הא אמר ליה כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה כך מריעה, הא דלא אמר ליה כך אוכלת וכך שותה וכו'. אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך, מה לי קרובים מה לי רחוקים אלא הכי קאמר, מטיבותן של קרובים אצה למד טיבותן של רחוקים ע"כ, ופירש רש"י ז"ל דכתיב בפרשת מסית מאלהי העמים הקרובים אליך או הרחוקים ממך, מה לי קרובים מה לי רחוקים. ולמה הזכיר קרוב ורחוק אלא מפני שדרכו של מסית לדבר על ע"ז רחוקה שאינו מכיר בה, ומוציא מפיו השקר ואומר כך אוכלת כך שותה, לפיכך אני אומר לך הסתכל בע"ז הקרובות אליך ותראה שאין בהם ממש, ומהן אתה למד טיבן של רחוקים ע"כ. ועיין לעיל סי' ט"ל.

קלד) מכאן למדנו ממלתיה דרבא שכך היא דרכו של מסית שמפליג בשבח האלילים הרחוקים שכל היא מושכת השפע אליה, וכך חיה מטיבה לעובד אותה להשפיע מטובה שמשכה אליה לזה שעובדה ומשבחה ומפארה, וכך מריעה לפונים אליה עורף ולא השחין לה. ותורתינו הקדושה העירה אותנו באמרה הקרובים אליך או הרחוקים, שמהקרובים שהם פרצופי השמש והירח ושבתי וצדק ומאדים ונגה וכוכב, שבדו חוברי שמים עובדיהם כמו שכתב הרמב"ם ורבי עובדיה בפ' כל הצלמים שיחסו לכוכבים פרצופים, עד שאמרו פרצוף שבתי זקן שחור וישיש. ופרצוף החמה פרצוף מלך מוכתר יושב בעגלה, ופרצוף נגה נערה יפה לבושה חלי זהב, וכן מיחסים לכל הכוכבים והמזלות פרצופים רבים וכו'! מהפרצופים של הכוכבים הקרובים אלינו, נקיש ונלמד על הפרצופים של ספירות הרחוקים ממנו אשר בדא מחבר הזהר המסית אותנו לעבדם ולקרותם בשמותם של הקב"ה שאין בהם ממש! ועל כן לא נאבה לו ולא נשמע אליו, כמצות תורתינו הקדושה שלא לשמוע אל המסית שמטעים את דבריו ומשבח את העושים כמעשיו לשתף ולצרף עם אלהינו ב"ה את הפרצופים הנזכרים, ולהיות העבודה ביחוד לקצר האפים בצירוף שאר פרצופים. וליחדם בפיהם שהבל א', והוסיף על השלשה בשמע ישראל גם את את המלכות שהיא הרביעית עם השלשה שמות יהוה אלהינו יהוה. כדברי השלישים, ובמלת אחד מצורף את המלכוץ עמהם. ואחריו נמשכו המון המקובלים החדשים בתם לבבם ולא נתנו אל לבם להבין ששטתו זאת מילדי נכרים המתנגדים לאמונתינו ביחוד השי"ת, והאמינו לו בחלק שפתיו המורגל בפיו תמיד לומר זכאה חולקיה. דכאה חולקיהון דישראל, כדי למשוך ולגנוב דעת השומעים להדיחם, והבטיח שלעתיד קרוב לימות המשיח כלא יתפרנסון מחאי הבורא דיליה, שיבטלו כל הלכות של תורה שבעל פה, היפך דברי רז"ל שאמרו שכל הלכות של תורה של פה אינם בטילים לעולם (רמב"ם סוף הל' מגלה). ולא די זה אלא שהמסית הנזכר שם את רשב"י תנא דידן לעובר על דברי חכמים ח"ו שאמרו ולא במרכבה ןאפי' ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים. ולפי דבריו שאלו הם מעשה מרכבה שהזכירו רז"ל, איך היה רשב"י דורש בהם בפומפי בין חביריו מה שלא התירו חכמים לעשות כן אפי' היו כולן חכמים גדולים? ואם תאמר שעתיקא קדושא נגלה אליו כמבואר בזהר בראשית, הא ודאי לא צייתנא ליה לעקור דבר מן התורה שקבלו חכמים, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ובודאי נביא שקר הוא, כמו שמבואר בתלמוד בכמה מקומות שאם יבוא אליהו ויאמר וכו' אין שומעין לו, וזה אפי' כמידי דגזרו ביה רבנן, כ"ש וק"ו לאיסור עצמי שקבלו חכמים בו שאסור לעשות כן שאפילו יבוא אליהו ויאמר שמותר הוא שאין שומעין לו.

קלה) רב לכם נשיאי ישראל מכל דברי מינות האמורים בזהר בכמה מקומות, ובפרט בפרשת בהר דף ק"כ שהאלהים העליון שאם ראוי לעבדו (לפי דבריה) ברא והמציא את האלהים התחתונים הרבים, והוא ממלא אותם בחללם וחוצה להם, והוא המאחד ומקשר את נקיבותיהם עם הזכרים לקרא להם בשם קב"ה ושכינתיה, ואותם נעבוד, ונירא את נקיבותיהם, ודוקא לפרצוף אחרון שבהם הנקרא קצר אפים (ז"א) עם מלכת השמים המזדווגת עמו, משום דלא שייך עבודה ותפלה רק לפרצופים שכבר נתגשמו ונתעבו קצת כמבואר במה שקדם מדברי כסא אליהו יושר לבב וספר הברית ועץ חיים להרח"ו שער טנת"ה סוף פרק ב' ובשער הנקודים פ"א שכל מה שהאו יורד למטה הוא מתעבה יותר וניכר ונרגש ומתגלה יותר, אבל באין סוף הוא הסבה הראשונה ואפי' בפרצופים ראשונים (שהמציאו המקובלים החדשים לאלהינו) כאדם קדמאה ואדם קדמון ועתיק ואריך שעדיין לא נתעבו ונתגשמו כל כך לא שייכא עבודה וקריאה, כי אין המה, ולא יאות לקרוא להם בשם אלהים כמפורש יוצא מספר עץ חיים להרח"ו שער הנקודים פ"ז ובהג"ה שם. שזהו האלהים העליון עשה את האדם ישר (והמה בקשו חשבונות רבים) כי האדם קדמון היה בו בחינת יושר וזהו עשה את האדם ישר (הגהה א"מ ןקרא המאציל אלהים בדרך שאלה. כי הרי אפי' באריך אנפין אין שם אלהים) ע"כ. הרי לך בהדיא דפרצופים העליונים לא שייכא בהו אלהות וקריאה כלל, כי לא אלהים המה ורק להעלולים התחתונים נקרא ונעבוד, והמה אלהינו (לפי דעתם) כמו שכתב הרב יושר לבב וספר הברית וכס"א ונח"י ומצרף האמונה!

ולפי דבריהם שאומרים דלית רשותא לבר נש למיעל קמי מריה אלא בידיעת אמונה זו, איך אמרו רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנ' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר! ולמה זה לא רצה הקב"ה לזכות אותנו ולהודענו על ידי נביאנו הרבים שעמדו להם לישראל ממשה רבינו ע"ה עד שהנביא האחרון מלאכי שאמר זכרו תורת משה עבדי וכו'. את אמונה זו שהעבודה היא להעלולים התחתונים. ושהעובד לאלהים עליון לא יענהו ואדרבא ענוש יענש ומחה ה' את שמו כמו שכתב ספר הברית?

קלו) וגם רבותינו בעלי הקבלה האמתית במשנה ובתלמוד, למה לא גלו לנו אמונה זו שהיא נשמת התורה (לפי בריהם) אשר בעבורה נזכה לחיי עד חיים הנצחיים לעולם שכולו טוב לעולם שכולו ארוך. שהעבודה להעלולים הנמשכים ממנו ית' שהם קב"ה ושכינתיה? ולמה הניחו את כל המון ישראל וחכמיהם העוסקים במשנה ובתלמוד בטעותם לעבוד ללא אלהי אמת שהיא הסבה הראשונה בלי חבור בלי פירוד, באופן שתפלתם אינה רצויה (לפי דעתם) ולא גילו להם שהעבודה הרצויה היא דוקא לאלוה האחרון קצר אפים (ז"א) כדי לזכותם שתקובל תפלתם ועבודתם לרצון על ידי שיחברו את כל הנתחים אשר ערבו המקובלים החדשים זכרים ונקבות. ובפרט קצר האפים עם שתי נשיו לאה ורחל, אשר האחת היא למעלה אחורי הדעת והיא הנקראת לאה, והשניה שהיא למטה אחורי התפארת, והיא הנקראת רחל. והיא בחינת תפלה של יד (פרי עץ חיים שער התפלין פ"ב)? ולמה אמרו רז"ל במסכת דבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם הזבח, לשם הזובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח. לשם ניחוח, ולא תקנו לכהנים לומר לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וכו' על ידי ההוא טמיר ונעלם שזהו העיקר הגדול בדברי המקובלים ליחד הזכרים עם נקיבותיהם? ואיך קראו רז"ל לההלכות האמורות במשנה ובתלמוד כתרה של תורה כדאמרינן במגלה דף כ"ב ודאשתמש בתנא חלף. תני ר"ל זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה ע"כ. כי לפי דברי הזהר והמקובלים החדשים הוא תבנא דאוריתא. כמוץ ותבן שזורין ובוררין ומפרישין אותו להשליכו חוצה! ולא די זה אלא שצריך העוסק בהם לשוב מחטאתו ולעזוב אותם ולעסוק בנסתרות הזהר וסודותיו. ואך אז יזכה ליאור באור החיים. את כל אלה הרעות עשה הפילסוף המסית מחבר הזהר להבזות את המשנה והתלמוד הקדוש המקובל ממשה איש מפי איש ולחלל את כבדן כמו שנתבאר לעיל.

קלז) ובמדרש רבה פרשת קרח דרשו רז"ל ששים המה מלכות, אלו ס' מסכתות ושמנים פילגשםי אלו שמנים בתי מדרשות שהיו בירושלם כנגד פתחיה, ועלמות אין מספר, משנה החיצונה, ופירש הרב עץ יוסף ומת"כ דקרי לבתי מדרשות פילגשים על שם שנושאין ונותנים בהם וחולקים בהם וחולקים זה עם זה כמו פילגשם (ומחבר הזהר כשנאתו למשנה ולתלמוד דימה שקלא וטריא דרבנן לכלביך דצוחון הב הב ושם אותם מיורשי גהינם האומרת הב הב) ופי' משנה החיצונה מה שלמדו היחידים חוץ לאלו בתי מדרשות, וביד יוסף פי' אלו הברייתות, ע"כ, וכן מצאתי בשיר השירים רבה וז"ל ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות של הלכות ושמנים פילגשים אלו שמנים פרשיות שבתורת כהנים. ועלמות אין מספר, אין קץ לתוספתות, אחת היא הן חולקין אלו עם אלו וכולהון דורשין מטעם אחד, ומהלכה אחת מגזרה שוה מקל וחומר ע"כ. ראה ידידי הקורא כמה מחבבים רז"ל את המשנה והתלמוד וקראו להן מלכות ולא שפחות, כמאמר שלמה כי מלכים ימלוכו, והמה בתרה של תורה כי לא נוכל לעשות דבר ממצות התורה כי אם על פי קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמודף ולא נסור ימין ושמאל מקבלתם בפירוש המצות היאך נעשה אותם כמשפטם, וכ"ש וק"ו באמונת אחדות הבורא ית' ושלילת מאורעות הגוף ומקריו ממנו ית'. מריה דאברהם, לא לנו ה' לא לנו לחשוב רבוי באלהותך כאשר עשו המקובלים החדשים על פי הזהר והתקונים שמיחסים אותם לרשב"י בשקר, כי נתחו (לפי עניות דעתם) את ה' אלהים אמת האל הגדול הגבור והנורא לנתחים וצורות ופרצופים רבים שונים זה מזה באיכותן וכמותן וחומרן וטבען, ויערכו את נתחיו לעין כל קורא בספריהם, וקורא להם מערכת האלהות, ויקראו לכל נתח בשם, כשם הגדולים אשר בארץ וזהו סדר עריכתם כמבואר בספרים, אין סוף העליון אשר אין למעלה ממנו, אדם קדמאה, אדם קדמון, עתיק ונוקביה, אריך אנפין ונוקביה. אבא ואימא עילאין, ישראל סבא ותבונה, יעקב ולאה זעיר ונוקביה, והוא נקרא ישראל והיא רחל, (עץ חיים שער המלכים פ"ט). ובשער אבא ואימא פ"ב כ' וכבר נודע מ"ש בענין לאה ורחל בהיותן עומדין באחורי זעיר אנפין שאז העקביים של לאה נכנסים תוך ראש רחל העומדת תחתיה, וכן הענין בכאן שעקביים של בינה נכנסין תוך ראש תבונה עכ"ל. וישסעו את אריה דבי עלאי אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר, כשסע הגדי ידים ורגלים, ועקביים וחזה ושוק וטבור, ושאר איברים נסתרים כגיד הערוה ותרין ביעין לכל אחד מן הפרצופים! ויראו לאחרים את ערות אבותיהם שבשמים (לפי דעתם שחושבים רבוי פרצופים כאל אחד) ויכניסו אותם במכחול בשפופרת ברחם הנקבות אשר בדו מלבם, כמבואר בעץ חיים בכמה מקומות ושם מבואר שהיסוד כולו הוא בחינת פנים ואין לו אחוריים לפי שכל היסוד של זכר נכנס צוך היסוד של נקבה, וכולו בחינת פנים, מה שאין כן בשאר הגוף שיש בו בחינת פנים הנחזרים נגד פני הנקבה! אוי לאותה בושה ואני לאותה כלמה לספר דברים מכוערים כאלה באלהינו שבשמים אשר מלא כל הארץ כבודו, ולקרוא לו בשם מגונה קצר אפים (ז"א).

וכבר הודעתיך בסי' צ"ב דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בספרו הנכבד מורה נבוכים שתורתינו הקדושה וכל הנביאים וחכמינו ז"ל הרחיקו מהשי"ת. שני חושים מהחמשה חושים שבאדם, והן הטעם והמשוש, וכ"ש המשגל שהוא הפחות והמגונה וכו'.וכבר ידעת מה שדרשו רז"ל על פסוק ותמת שם מרים, תקבר שם דאמר ר' אלעזר אף מרים מתה בנשיקה. איתא שם שם, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שגנאי הדבר לומר ואם כל כך הקפיד הכתוב שלא לומר במרים הנביאה על פי ה' מטעם שגנאי הדבר לומר כן. כל שכן קל וחומר ליחס לשי"ת זכרות ונקבות וזווגין והטפת טפין ולומר שמקום חיבור גיד הערוה הוא למעלה מתרין פרקין נצח והוד כמו שהוא באדם כמו שכתב מהרח"ו בעץ חיים שער נקודים פ"ג. וכבר הבאתי לעיל סי' צ"ד דברי בראשית רבה ודברי הירושלמי על פסוק תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, יתחרשן יתפרכן ישתתקן וכו' הדוברות על צדיק עתק. על צדיקו של עולם דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה ובוז, שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית, סבור שהוא כמגאה ואינו אלא ככבזה. אמר ר' חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. מה כתיב בתריה מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, אל כמה רב טובך ע"כ. ומה הדורש במעשה בראשית כל, הדורש במעשה מרכבה עאכ"ו, וכ"ש וק"ו הקורש ברוכב ערבות שהוא למעלה ממעשה מרכבה שלא יהיה לו במה רב טובך.

קלח) את כל אלה עשתה יד הפילסוף המסית מחבר הזהר להלביש את קוראיו גאה וכאון אף שאינם יודעים מכל דיני תורתינו הקדושה מאומה, ואף מכל מה שלומדים בו שכן הוא הבטיח להם שכר רב בלמדם אותו אף בלי הבין, ולכן הם חושבים עצמם בני עלייה, ומבזים המה את העוסקים במשנה ובתלמוד שהם בתרה של תורה בעזרות רז"ל במס' מגלה והבאתי לעיל סי' קל"ו, ובעיניהם המשנה והתלמוד חשובים לתבן וקש, והעוסקים בהם כבהמות יער האוכלות חציר ותבן, וכעופות כדאיתא בזהר פרשת תצא הובא לעיל סי' ס"ח, וכן חשב מהרח"ו בשבחיו דף י"ב, ואל ידעו ולא יבינו כי בחשכה יתהלכו, ולא ידעו להזהר באיסורים דאוריתא ודרבנן ונקל להם לדבר על דיעיהם לה"ר ורכילות, ולמסור גופם וממונם לאנסים ולהעיד עליהם עדות שקר אף בעש"ג כי הם מינים ואפיקורסים על שפורשים מדרכי הקבלה החדשה אשר רבו בה הבעלים והעשתרות והם האלוהות הזכרים והנקבות, אשר על עבודת עובדיהם לתקנם ולקשט הנקבות כדי למצוא חן בעיני האלוהות הזכרים שיזדווגו להן כדי להוריד שפע רוחניותם גם לעולם התחתון, כדשרת רז"ל על והנה עמד עלך היאור לעיל סי' ע"ה, שהאלהים האחרים אלמלא עובדיהם שומרים אותם ומשגיחים עליהם בכל צרכיהם ומחזקים בדקיהם וקלקולם, אזי כרעו ונפלו וחלפו ועברו ובטלו, וכזה היא דעת המקובלים החדשים שכל מעשה מצותיהם עושים לשם האלילים לתקנם כמבואר בעץ חיים שער נקודים סוף פ"ו שקודם אדה"ר היו זעיר ונוקביה אחור באחור וכו' וכשנולד אדה"ר, על ידי מעשיו הטובים החזירם פנים בפנים (ודבריו אלה היפך זהר בראשית כ"ב) אבל אבא ואימא לא הוצרכו למעשיו כי על ידי עצמן חזרו פנים בפנים, (ובזהר שם אמר שנתגרשה אימא על ידי מעשיו). ובס' חיי שלום בשם ס' הלקוטים כתב כי עד אברהם אבינו עדיים לא נתקן הזעיר אנפין וכו' ע"ש, הכלל העולה כי האלוה קצר האפים, שעובדים אותו המקובלים החדשים הוא צריך תיקון בכל עת וזמן עם שתי נשיו רחל ולאה כאשר יראה המעיין בסדר תיקון חצות בספר משנת חסידים ובס' פרי עץ חיים ולקשטם לו כדי שיתחמם הזעיר ויתאוה להם (משנת חסידים תיקון חצות פ"ד משנה ג'). אבל אלהינו בהו"ש אינו צריך לבריותיו כלל, רק הם צריכים לו, והוא שומר את יראיו וחסידיו מכל רע, כמבואר בכמה מקומות בכתובים ובדברי רז", ואין צורך להאריך בהם כי די בעיקר שכתב הרמב"ם וכמ"ש רז"ל והנה ה' נצב עליו לשמרו וכו'.

קלט) לפיכך כל מי שלבו שלם עם ה' אלהינו שהוא הסבה הראשונה לכל הנמצאים בלי שום שתוף כח אחר, אל ישמע לדברי המסית מחבר הזהר והנמשכים אחריו! כי ה' אלהינו הוא לבדו הנמציא כל הנמצאים ברוב טובו וחסדו, והוא היחיד ומיוחד מכל שאר האחדים, והוא לבדו ראשון שאין ראשית לראשיתו, והוא שהוציאנו ממצרים, והוא שנגלה בסיני ונתן לנו את התורה בקולות וברקים ולפידים ורול שופר, ורעשו כל ההרים ונזדעזע כל העולם לקול נבורתו, ונתן בקולו קול עוז אנכי ה' אלהיך אשר הוציאתיך, לא היה לך אלהים אחרים על פני, וכל עשרה דברים הנאמרים במעמד הנבחר ההוא בפרסום גדול, עד שכל מלכי מזרח ומערב חרדו ותמהו, והלכו אצל בלעם נביאם להודיעם מה זה, כמו שאמרו רז"ל במדרש, ואבותינו כולם ששים רבוא איש רגלי מלבד הזקינים והנשים והטף כולם נצבים בתחתית הההר הר סיני לקבל תורה ומצות, וענו כולם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומיראה ופחד גדול מקול ה' בכח, אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו'. וכל זה עשה הקב"ה עמנו כדי להאמין במשה בחירו שתורת אמת נתן לנו, ולא יחליפה ולא יחליפה ולא ימירה וגם אמר את ה' האמרת וכו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה, ולא נאמין לשום נביא או קוסם שיפתה אותנו ל עבוד אלוה אחר מבלעדיו, רק אותו לבדו נעבוד שלי שום שתוף דבר אחר עמו, והוא הודיע דרכיו למשה. כי הוא חנון ורחום ארף אפים וכו' ולא קצר אפים ואם כן איך נעזוב את אלהינו ארך אפים ונעבוד לאלוה קצא אפים? וגם אם יעשה נביא השקר אותות ומופתים לעינינו בשמים ובארץ. כמו שנאמר ונתן אליך אות או מופת וכי' ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם (לא בנביאנו ולא מרז"ל) ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וכו' כל שכן וק"ו שלא נשמע לדברי הפילסוף מחבר הזהר, אשר זה מקרוב צמח נן הארץ ולא נודע לו בית אב מי הוא זה מחברו באמת, כשאר ספרי רז"ל הידועים ומפורסמים מחבריהם מיום שחוברו על ידי גדולי ישראל מעתיקי השמועה ועד עתה. וגדול ועצום הוא הק"ו הזה. ומה אם נביא העושה אותות ומופתים לענינינו בשמים ובארץ כמו שפירשו רז"ל ומביאו רש"י ז"ל, אמרה תורה לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם? ספר הזהר הבא לנו מיד עכו"ם, ומשמיע גדולות ונוראות משם תנאים ואמוראים ונשמות צדיקים שקדמו לרשב"י כמה דורות. ואמוראים המאוחרים מן רב מאד אחר רשב"י, ואליהו ועתיקא קדישא שנגלה לנו בבית מדרשו (בין חביריו ותלמידיו) וכיוצא בספורים אלו הרשומים בדיו שחור על נייר לבן, אשר לא ראינו בעינינו ולא אבותינו ספרו לנו כל אותן הדברים והמעשיות הרשומים שם! כ"ש שלא נשמע בליו לעבוד שום פרצוף מכל הפרצופים, ובפרט קצר אפים (ז"א) כי אם את אלהינו בהו"ש אשר קבלנו מאבותינו, ותוה"ק ספרה לנו שאין לו דמות הגוף, ואין ראשית לראשיתו, והוא אחד ואין יחוד כיחודו לפי שכל הפרצופים והעגולים כולם יש ראשית לראשיתם, ואין לעבוד רק לצור הכל בלי שום שתוף נברא או נאצל מכל הנבראים והנאצלים, וגם אין ליחד ולקשר עם אחדותו שום אחד מהם, כמאמר רשב"י כל המשתף וכו'.

Sefer Milchemos Hashem ספר מלחמות השם יתברך

A wonderful masterpiece of spiritual teachings by the Holy Soul Yechye Kapach

הספר המרכזי בנוגע להתנגדות לזוהר ובו הוכחות חותכות על היות הזוהר ספר ע"ז וכפירה ע"פ השקפת היהדות.מחברו הוא מורי יחיא קאפח.

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר