עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר

[מ - מ"ט], Sefer Milchemos Hashem ספר מלחמות השם יתברך

Antique Jewish Books offers this sefer online for free in gratitude to Hashem Yisborach השם יתברך

A wonderful masterpiece of spiritual teachings by the Holy Soul Yechye Kapach

הספר המרכזי בנוגע להתנגדות לזוהר ובו הוכחות חותכות על היות הזוהר ספר ע"ז וכפירה ע"פ השקפת היהדות.מחברו הוא מורי יחיא קאפח.

מ) והמקובלים החדשים האלה שציירו את האין סוף המקיף אחר הצמצום כבדור עגול וחלול באמצעו ובתוכו עגולים לאלפים ורבבות הנמשכים מעצמותו ית' גם פרצופים דיושר אין קץ למספרם שנמשכו ונשתלשלו מעצמותו דרך הקו המתפשט ממנו מאדם קדמאה שהוא למעלה מעולם האצילות ועד סוף פרצופי כל האבי"ע. עליהם אמר מורינו ורבינו הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מראשון קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם כי בפיהם אומרים שהוא אחד. ובכל לבבם ובכל נפשם ומחשבותם שהוא נחלק לכמה פרצופים ומדרגת זה למעלה מזה, וצריכים הם ליטול רשות זה מזה כמו שנת' לעיל. וכמעט שאמונה זו גרועה מאמונת העכו"ם וכמו שכ' הריב"ש בשם א' מן המתפלספים. כי הנצרים אומרים שהם שלשה והשלשה אחד, והמקובלים אומרים שהם חמשה בעולם האצילות והחמשה נחלקים לי"ב, והכל אחד. וזוכר אני בס' בית יהודה כ' שהדברים הנזכרים בריב"ש ב' אחד מהמתפלספים מילתא דנפשיה היא. רק שתלה אותה באחד מן המתפלספים פן יפגעו בו הרודפים אחר הכבוד ויזיקוהו. לכן תלה הדבר באחרים. ולכך סיים שאינו תוקע עצמו ללמוד הקבלה החדשה. כי די לו בהקבלה הישנה שהיא המשנה והתלמוד.

והמקובלים החדשים המשילו מציאותו ית' ואמיתתו לגוף האדם שהוא מורכב מרמ"ח אברים ושס"ה גידים והוא נקרא בשם אחד ראוב, או לבית המחובר מאבנים וס"ד ועצים וטיט ויש בו כמה חדרים, והוא נקרא בשם אחד בית. ולא זו בלבד אלא גם בסבה הראשונה הנקרא אצלם אין סוף עשו בו רבוי כמו שכ' מהרח"ו בספר ארבע מאות שקל כסף דף ע"ב וז"ל. ראוי שתדע כי הלא כל המציאות כולו האין סוף אשר אנו קורין אותו עתיקא דכל עתיקין האמור כדי שיתגלה לנו קצת הארה ממנו, והוא גנוז וטמיר בכתר כנודע דאין סוף גנוז בכתר. וראוי שתדע כי יש עדיין אין סוף אשר הוא לעילא לעילא, כי אין שום מחשבה תפיס ביה והוא עמוק מי ימצאנו, ולכן תמצא בזהר כמה מיני אין סוף בכמה דוכתי אשר כמעט יסתכן האדם בנפשו, יען מי שאין לו הקדמות אינו יכול לשוט בימא רבה. ולכן על זה האין סוף למטה למדו בזהר אדרת נשא. ואז בהיותו שם בסוד תלת רישין אז הוא נקרא עתיקא דכל עתיקין, וזהו סוד מה שאמרו האי עתיקא קדישא אישתבח בתלת רישין. נמצא כי עיקר עתיקא קדישא הוא האין סוף, אמנם על שם התלבשותו בתלת רישין נקראים התלת רישים עתיקא קדישא עכ"ל. מתבאר בהדיא מדבריו כי האין סוף הראשון שהוא עמוק עמוק ומקיף את כל העולמות אין לכוין תפלתו אליו כלל. כי הוא עמוק ורחוק מאד. ולית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל. וכל תפלותינו אל הזעיר אנפין להמשיך השפע מאבא ואימא ומאין סוף הגנוז בכתר בלבד שיתגלה לנו הארתו. אבל אין סוף הקדום הנעלה לית מחשבה שלא תקובל תפלתו. ואדרבא ענוש יענש כמו שכ' לעיל בשם כסא אליהו. ודברים אלו היפך דבריך שכתבת בשם לחם שלמה. ואין ס' לחם שלמה מצוי אצלינו לעיין בו ואפשר שאתה מטעה אותנו וכותב לנו בשמו היפך כוונתו כמו שעשית בכוונת כסא אליהו ואינו כן. כי המוסכם אצל בעלי הקבלה החדשה שהאין סוף שהוא הסבה הראשונה אין שום תפלה וברכה שייכא ביה לדעתם כלל כי הוא עמוק ורחוק מאד. ורק כל תפלותינו להמשיך מאין סוף הגנוז בכתר בלבד כדי שיתגלה לנו הארתו. ולמה זה לא נכוין תפלתינו אל האין סוף הקדום המקיף את כל המציאות? ולמה יקצוף עלינו בעת אשר נקרא אליו? וגם למה לא הודיע כל זאת על ידי נאמ ןביתו משה איש האלהים. לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה שהיא המשנה והתלמוד המקובל מפה אל פה? וכם כל הנביאים שעמדו להם לישראל מימות משה ועד האחרון שבהם מלאכי המזהיר אותנו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. ולא צירופים ותיקון עולמות. ולמה לא הודיעונו כל זאת? וילכו כל הדורות שעברו שולל (לפי דבריהם) להתפלל ח"ו אל אל לא יושיע? היה להם להודיע לישראל כי לא אל עליון נורא יתפללו כי אינו מושג. ורק אל קצר האפים (הזעיר אנפין) שכבר נתעבח והושג בחוש יתפללו? והן עתה נכפלה קושיתינו חזקה. כי הרבה מיני אין סוף הם והרבה פרצופים יש שכל אחד עושה פעולה. וזה הוא אמונת הרבה רשויות בשמים, וכבר הבאתי לעיל דברי כסא אליהו להודיע לך טעותך שחשבת לישב דבריו. וכל דבריך הבל וריק ישאם רוח. וברור הוא שדעתו שצריך שיתפלל לז"א בשתוף שאר הפרצופים שלמעלה ממנו.

מא) ועל התגדלך והתפארך בעצמך, והתרוממך על מרי שמיא לדרוש בהמון כי ידעתו שבתו וקומו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וליטול את השם ולאמר אבל קבלתינו וכו', הנה לא הודעתנו אל איזה אין סף אתה מתפלל, כי כמה מיני אין סוף יש, וגם לא ביארת ממי קבלת קבלה זו! ומעיקרא לא על קבלתך שאלך השואל, ולמה לך להשיב שלא כענין היפך דברי הזהר והמקובלים כמו שכתבתי לעיל, וכמ ושכתב בהדיא כסא אליהו דף ט"ו ע"ב וז"ל אמנם ענין הברכה לו. ית"ש אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב"ה חלילה חלילה, כי הוא מרומם מעל כל ברכה ע"כ, וכ"כ ספר הברית במאמר שני כי האין סוף בבחינתו הפשוטה הטיבו אשר דברו הפילסופים (הכופרים) שלא שייך בו שום עבודה ותפלה, על כי הוא בבחינה זאת נעלה ומרומם מכל ברכה ותחלה, ובטלה כל מצוה וכל תורה ועבודה ע"ש, ועוד יתבאר לפנינו. וכיון שקבלתך זו שהזכרת הוא היפך דברי הזהר והמקובלים מקדש מלך, וכא אליהו, ומצרף האמונה, ויושר לבב, ומשנת חסידים, והרש"ב, ומהרח"ו בעץ חיים, וס' הכוונות, ומחברת הקדש, וספר הברית, והאר"י בספר הלקוטים! אם כן הוי שוטה וסכל יקראו לך! על מה אתה נלחם עם לומדי תורה ברכילות ומלשינות ולשון הרע? ועל מה אתה מבזה אותם? העל שאינם מהגים ומצפצפים בספר הזהר כמוך? רק מחזיקים במשנה ובתלמוד ופוסקים? הם על זה פירשו מללמוד בספרי הקבלה החדשה כי רק מיד בני נכר הגיעה אלינו כמבואר בספר שם הגדולים להר' ר' חיים יוסף דוד אזולאי. ובגליון הבא מירושלם תו בשם הר' הנז' ובשפ הר' יש"ר וכמו שיתבאר להלן. ולדעת רבים וגדולים מחכמינו הוי מינות. ולכן קבענו כל לימודינו במשנה ותלמוד ופוס' כהוראת רב האי גאון המובא בתשובת הרשב"א ובמבוא התלמוד שאין טוב לישראל כעסק המשנה והתלמוד זה לנו יותר משלשים שנה. ובזדון לבכם השמעתם בקהל רב. כי אנחנו מינים וכופרים על שאין אנחנו לומדים בזהר ותיקונים. הן עתה נתברר לנו מתשובותיכם. כי לא ידעתם מספרי ישראל מאומה. לא במדרשי רז"ל ולא בתלמוד ולא בקבלה החדשה. כמאמר ר' יהודה בן תבון בפתיחה לשער הב' מס' חובת הלבבות בשם מבחר הפנינים מי שמתחכם מבלי חכמה הוא כחמור הרחיים סובב סובב ואינו זז ממקומו. עוד שם אל תאמר בה שלא ידעת ידעתי. פן תחשד במה שידעת ואמרו החכמים מי שסכל וחשב שידע סבלותו כפולה עכ"ל. הוי רועים רעים המטעים את העם בשקריהם, ומחשיבים עצמם לחכמים בעיניהם! חכמים אתם להרע ולחלל את השי"ת ואת תורתו! ובדת אמת אשר לא יכילו המים, כמאמר הנביא (מיכה ג') כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום. ואשר לא יתן אל פיהם. וקדשו עליו מלחמה. ומתשובתך ניכר שלא ידעת רק אין סוף אחד המקיף את כל המציאות. ולא ידעת שיש כמה מיני אין סוף בדברי המקובלים. ושאין לכוון בהתפללו לזעיר אנפין רק להמשיך מאין סוף הגנוז בכתר בלבד. אבל האין סוף אשר הוא לעילא לעילא לית מחשבה תפיסה ביה כלל ואין לכוון תפלתו אליו כמו שכתבתי לעיל בשם הרח"ו בס' ד' מאות שקל כסף וס' הברית.

מב) נטה לך קורא נעים מהאמונות המדומות האלה. וראה מה שכ' אחד מעמודי הוראה אשר בית ישראל נשענים עליהם הוא רבי' הראש ז"ל במס' חולין פ' השוחט והובאו דבריו במבוא התלמוד וז"ל ומסתברא שכל תוספתא שלא נתפשטה עד אחד סידור הגמרא לאו דסמכא היא דמסתמכא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חבור קיימא אמת. חקרו ודרשו וחיזרו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא עכ"ל. ועיין לעיל סי' י"ב וי"ג כ' הר' סעדיה גאון שדבריו מסכימים לדברי הרא"ש. ומה שכ' המניה במבוא התלמוד בגיליון לעיין בהרא"ש דהרמב"ם לא ס"ל הכי כבר ישב הר' ב"י דברי הרמב"ם שפסק בהתוספתא ושגם מסדר הגמרא סבירא ליה כהתוספתא ושגירסת הרמב"ם בגמרא שהה כמועוט סימנים וכבר הביאה אבי' לעיל שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט מיעוט הסימנים. וכן היא הגירסא בהרמב"ם כ"י ישנים. ונמצא שגם הרמב"ם הכי ס"ל, וכבר העיר על זה ג"כ המ"מ הנדפס מחדש. ולפי זה כולי עלמא מודו שכל חיבור המיוחס לשום תנא או אמורא שלא נתפשט רק אחר סידור הגמ' לאו דסמכא הוא. וכמו שאמרו בירושלמי שכל משנה שלא נכנסה לחבורה אינה משנה. כמו שכתבתי לעיל סי' י"ב. ואם כך היא אמונתך שכל תפלותינו ועבודותינו לסבה הראשונה שהוא ה' אלהים אמת אשר אין ראשית לראשיתו והוא שהוציא את אבותינו ממצרים וכבודו נגלה עליהם בהר סיני בתתו לנו את התורה ואמר אנכי ה' אלהיך, לא היה לך אלהים אחרים על פני וכו' א"כ למה תבזה את בעלי אמונתך העוסקים יומם ולילה במשנה ובתלמוד ותקרא להם מינים ואפיקורסים. החזיק ידי זרים לאמונתך אשר בילדי נכרים ישפיקו הוא ספר הזהר הנמסר לישראל מיד גוי ויחסוהו לרשב"י התנא בשקר. והטוב והנאות לנו להחזיק באמונת קדמונינו ביחוד השי"ת בלי צירוף ושתוף. לקיים ואל תטוש תורת אמך, ואל תבוז כי זקנה אמך. רצוני לומר שלא תבוז ותלעיג על אמונת קדמונינו ביחוד השי"ת ולא תזלזל בספריהם אף על פי שבלו והזקינו ונתישנו. לא כאשר עשו בימי הבינים שזלזלו בהם ואיבדו אותן ועשו אותן כריכות לספרים חדשים המודפסים. ויש שמכרו אותן בזול מאד. ובעיני ראיתי אחד מבני עמנו שהחליף את ספר מורה הנבוכים כ"י בלשון ערבי השוה לנו עתה שנים ושלשה זהובים בספר קטן הכמות והאיכות מודפס שוה חצי ריאל. והרבה מהמונינו מכרו ספרים ישנים שירשו מאבותיהם לערלים שבאו לארץ התימן כמשה בן נתנאל שישב בבית מ"ו אברהם צאלח. והוא בעצמו מכר לו תאז נביאים וכתובים עם תרגום יונתן בן עוזיאל על נביאים. ותר' ר' סעדיה גאון ערבי על ישעיה ועל כתובים. גם משנה עם פי' הרמב"ם בערבי ס' קדשים בכתב מפואר עם ציורי בית קדשינו ותפארתינו וכלי הקדש במסכת מדות. ובעיני ראיתיה בידו אני והמנוח מו"ר יחיא קרח זלה"ה. ואין לאל יגינו להוציאה מתחת ידו. ועד עתה חסר לנו סדר קדשים ונשים מהמשנה כ"י עם פי' הרמב"ם ז"ל. ולא אלו בלבד מכרו לו. כי הרבה ספרים כתבי יד עתיקים נמכרו לו גם לזולתו בזול. כי היו בידם ככלי אים חפץ בן ולא היו יודעים לקרות בהם ואנן הוא דעבדינן לתורת אבותינו שלא תשתכח מישראל בעיר תהלה צנעא, כי קבענו למודינו במשנה עם פי' הרמב"ם בערבי. ופירושי רס"ג במקרא עם תלמוד ופוסקים. ומקודם לא היו לומדים בכל בתי כנסיות בלילות כי אם בספר הזהר בלי הבין כמפורסם. והיו משתבחים בעצמם שלמדו באותה לילה כך וכך דפים. ולימוד המשנה והתלמוד היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ורק בבקר לומדים מעט משנה לפני מו"ר יוסף קרח ז"ל עם פי' ר' עובדיה בבית הכנסת שרעבי. ותחלת לימודנו היה שם, וגם אחרי כן לפני בנו הרה"ג כמו"ר חיים קרח ז"ל בלילה. ורבים ממשכילי עמנו היו באים ללמוד. ואחרי כן התחלנו ללמוד פירוש הרמב"ם בערבי בלילי זבת מחצות. ואז נשתדל ידינו המנוח מו"ר חיים אלכסאר לכתוב לו משנה בפי' הרמב"ם ז"ל. ואחרים מהמשכילים גם הם נשתדלו לכתבם וללמוד בהם. ונמשך הדבר שגם בקצת בתי כנסיות נתקנאו לעשות כמעשנו כמאמר רז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה. ולמדו גם כם הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים ושלש עשרה עיקרים שכ' רבינו בפרק עשירי דסנהדרין בשום שכל ויבינו בהם ובדברי ר' סעדיה גאון וחובת הלבבות שהם עומדים נגד דברי הזהר והמקובלים החדשים. וראיתי להביא פה העיקר השני מהי"ג עיקרים עם קצת מדברי אחד מקדמונינו הר"ר חטר בן שלמה בן אלמעלם בפי' העיקר הזה וז"ל.

ואלקאעדה אלתאניה וחדתה תעלי ודאלך אן הדא עלה אלכל ואחד, ליס כואחד אלגנס, ולא כואחד אלנוע. ולא כאלשכץ אלואחד אלמרכב אלדי ינקסם לאחאד כתירה ולא ואחד כאלגסם אלביסט אלואחד באלעדר אלדי יקבל אלאנקסאם ואלתגזי אלי לא נהאה. בל הו תע' ואחד בוחדה ליס כמתלהא וחדה בוגה, והדה אלקאעדה אלתאניה הי אלמדלול עליהא בקולה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

שרחהא אנה למא ביין לנא ונודה תע' אפתקר לביאן וחדאנייתה, אד האתין אלקאעדתין המא אצל שריעה משה רבי ע"ה, והמא אוול כל שריעה אלאהייה. ואכר כל שריעה נאמוסייה, לאן אלשריעה אלאלאהייה תבתדי מן אלאלאהיאת ותנתהי אלי אלנסטאנייאת, ואלשריעה אלנמוסייה עכס דאלך. ביאן דאך אן אלאנסאן אלא עלם אלונוד מן אבתדאיה אלי אנתהאיה אעני מם אעלא אעאליין אלי אספל אלסאפלין, פכיך מא נזל ואכר פי אלהבוט ספלא קלת אלוחדה צרורה ואזאדת ואלכהרה וכו. ואמא אדא אכד אלאנסאן אן יתרקא פי אלוגוד מן אספל אלי אלעא, פכיך מא אזאד פי אלתרקא עלווא צעפת אלכתרה ותקוות אלוהדה אלי אלוהחד אלאחד אלדי נשת מנה כל וחדה אחדיהה פי אלוגוד, והו ואחד אלוהדאנייה, והא אנא אדבר תלאתה מדאהב, אתנוייה, ואמגוס, ואנצארא והא אנא אביין כל מדהב מנהם ומן אטלע עלי כתבהם פצל דאלך, אמא אלתנוייה פאנהם יקולון אן לאלעאלם צאנעאן דקימאן, אחדהמא אלנור, והו יפעל אלכיר פי אלוגוד ולא יקדר עלי פעל אלשר! ואלתאני אלצלמה, והו יפעל אלשר פי אלוגוד ולא יקדר עלי פעל אלכיר, והם מכתלפין, מנהם מן יקול אן אלנור ואלצלמה חיאן, ומנחם מן יקול מייתאן. ואמא אלמגוס פאנהם יקולין אן לאלעאלם צאנעא חכימא קדירא מדברא גיר גסם, תזהוה ען פעל אלשדור וסמוה יזדאן, תם אנהם אצאפו היה אלאלאם אלכיאנה פי אלעאלם לאלשיטאן אהרמין בלגתהם, והם איצא מכתלפין, מנאהם מן יקול אנה מהדת וגסם, ומנאהם מאן יקול בקרם אהרמין ואנא גיר גסם, תם אכתלפו בסבב חדותה איצא, פקאלו אנה חדת ליזדאן פכרה, פקאל פי נפסה, פכיף יכון חאלי וחדי או מן ינאזעני, וקאלו אן אלשיטאן תולד מן תלך אלפכרה, תם אנה חדאת יזדאן וצאלחה אלי מרה, ודכרו אשיא ליס הנא מוצע דכרהא, ואלכיר ענדהם גניע אעני אלתנוייה ואלמגוס הו מא תשתהיה אלנפוס, ואלשר הו מא תכרהה אלנפוס!

ואמא אלנצרא פאנהם יקולו אם אללה תע ואחד (עלי אלחקיקה) תלאתה אקאנים עלי אלחקיקה, אקנים אלאב, והו דאת אלבארי ענדהם, ואקנוס אלאכן והו אלעלם (חכמה) ואוקנום רוח אלקודש והו אלחיה (בינה הנקרא אלהים חיים) ואלתלאתה ורגעו ואחד. והם פריק מן ישראל. ואסתדלאלהם עלי אנה אלתלאתה ירגעו ואחד, מן קולח תע שמע ישראל ידוד אלהינו ידוד אחד, קאלו הדה תלתלאה אסמא לתלאתה מסמיין, וכלן אלתלאתה ירגעו ואחד, כמא קאל תע ידוד אלהינו ידוד אחד, ואלתאלב אנהם יעתקדו פי אלתוחיד לתהדר מן דאלך ארגע אלי גרץ אלקאעה וכו' עכ"ל הר' חטר ז"ל ע"ש.

מי לא ידע להזהר בכל אלה האזהרות שהזהירו אותנו קדמונינו. פן יתפתה לבבינו אל דברי הכתות החיצונות. כמאמר רז"ל מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות להזהר מכל אמונה חיצונית כוזבת כאלה האמונות שהזכיר ר' חטר ז"ל והזהיר מהן.

מי לא יתן לב להבין ולהשכיל כי הפילסוף נביא השקר מחבר הזהר לקח לו מאל ה האמונות החיצונות ובלל ועירב אמונת העכי"ם מאמיני השלוש באמונת תורתינו הקדושה בשמותם שלא כסדר תולדותם אצלם, וסתר פנים ישים להם אב ובן ורוח הקדש בפסוק שמע ישראל, וז"ל הזהר פ' ואתחנן דף רס"ג עם פי' מקדש מלך והגליון. שמע ישראל אמר ר' ייסא ישראל סבא, ר' יצחק אמר ע' רברבא, לאכללא שבעין שמהן מהדותא דכלא (סוד הבינה שיש בה שבעים שמות והכוונה שהמלכות מקבלת מן ע') שמע ישראל כמה דכתיב שמעו שמים וכתיה האזינו השמים. אוף הכא שמע ישראל וכלא חד מלה הוא (פי' דעיר) ידוד רישא דכלא בנהירו דעתיקא קדישא. והאי הוא דאתקרי אב (פי' אבא מקבל מן יוד דאריך) אלהינו עתיקתא דנחלין ומבועין דנפקין וגנדין לכלא (פי' אימא) ידוד גופא דאילנא שלימו דשרשין (פי' זעיר) אחד כנסת ישראל (פי' א"ח הוא תשעה ספירות דזעיר ודל"ת מלכות וזעיר) וכלא חד שלימותא ואתקשר דא בדא ולא אשתבח פירודא אלא כלא חד עכ"ל.

הרי לך שהזהר חשב השלשה שמות לשלשה פרצופים מחולקים ידוד ראשונה אבא, אלהינו אמא, ידוד אחרונה זעיר אנפין. אחד כולל זעיר ונוקביה שהם אחד. ולא מתפרשין וכלא חד וכו' שחמה פרצופין הם אחד, ולשיטתיה אזיל שבפרשת בראשית הוא חושב עצם הבורא אבא, ואימא אומנא, וזעיר אנפין בן לאבא ואמא.

והעכו"ם חשבו עצם הבירא אריך, וקראו לו אב, וספירת החכמה קראו ל הבן והוא אלעלם בלשון ערבי. ולספירת המינה שהיא אימא קראו לה רוח הקודש. והיא רוח החיים הנקרא בערבי אלחיאה, ובדברי מחבר הזהר אלהים חיים.ובתקוני זהר חדש תקונא קדמאה דף י"ו ע"ג וז"ל הא הכא רזא דתלת שמהן יה"ו משולשין ומתמן בני, היי ומזוני. חיי וההבמה תחיה את בעליה. מזוני פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ואיהי אימא עילאה. בני בן י"ה ואיהי יד רמה בינת דאתוון דילה יה"ו, ומן יוד נפיק ידוד ומן ה"א נפיק אלהינו. ומן וא"ו ידוד דאינן י"ד אתוון ורמיזין בקריאת שמע דתמן ידוד אלהינו ידוד ובלה אחד עכ"ל.

מי חכם ויבין את זאת ויודיעני מה הפרש וחילוק יש בין אמונת הכתות שהזכיר והזהיר ממנה הר"ר חטר ז"ל ובין דברי הזהר ותיקוני הזהר הללו? ולמה יקראו לעכו"ם מאמיני השלוש. ולא יקראו לאלה מאמיני החמוש. או מאמינ יהי"ב דפרטות כמו שכתב הריב"ש בשם אחד מן המתפלספים?

מג) תנן במסכת אבות הכל צפוי והרשות נתונה וכו' ופי' הרמב"ם ז"ל כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך והוא משיג אותו (רוצה לומר בין עבר בין עתיד), ולא תאמר כיון שהקב"ה יודע מה שיעשה האדם. וא"כ מוכרח במעשיו שיהי תדיק או רשע כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב או רע, ואין שום דבר שיכריחהו כלל.

ובסוף השמנה פרקים כתב שאין ידיעת השי"ת כידיעתנו ואעפ"י שאנו אומרים בו לשון ידיעה כמו שאנו אומרים ידיעה בנו אין זה אלא בשתוף השם בלבד. וכמו שאים בנו כח לידע מציאות אמתתו ית' כמו שנ' החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. כל אין בנו כח לחקור ולהשיג ולמצוא דעתו, כי הוא ודעתו אחד, לא כדעת האדם שהוא ודעתו שנים, הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וכ"כ בחבורו פ"ה מהלכות תשובה ע"ש ובמורה משלישי. וכן כתב רבינו סעדיה גאון בספרו הנכבד האמונות והדעות מאמר ד'. ועיין תוספת יו"ט שהאריך בענין זה במשנה הנז"ל. והענין הוא כי אלהינו ב"ה איננו נופל תחת הזמן. כי הזמן הוא מפעולותיו והוא יודע כל חלקיו. עבר והוה ועתיד אין דבר נסתר ממנו כמו שאמרו רז"ל אנשי כנה"ג בתפלת מוסף דראש השנה שהוא יתברך צופה ומביט עד סוף כל הדורות. ר"ל שהכל גלוי לפניו יתברך עבר והוה ועתיד. ולפיכך כינו חז"ל אותה בלשון צפיה והבטה, ולא בלשון ידיעה, ללמדנו שהכל סדור וצפוי לפנוי ית' ומביט בו, ולכן כתב הרמב"ם במלות קצרות שאין בנו כח לידע אמיתת ידיעתו, לפי שידיעת האדם אינה משגת אלא את ההוה ולא מה שעתיד להיות.

מד) ואחר שידעת את כל אלה בא וראה איך שגגו רבותינו המקובלים והטילו דופי בידיעת השי"ת בעתידות, גם סלקו ההשגחה מהמלך העליון ותלו ההשגחה בזעיר אנפין לבד, ולא באשר הפרצופין אבא ואמא, ואריך, ועתיק, ואדם קדמון, וכ"ש כאין סוף העליון, ואמרו שאין מקפידין ומשגיחין במעשה התחתונים בין טוב לרע ח"ו כטוב כחוטא, והיה כצדיק כרשע, הנשבע כאשר שבועה ירא כל אפיא שוין. ודבר זה מבואר בכתבי האר"י והבא בספר ד' מאות שקל כסף דך צ"א ע"ב ז"ל שאלה ששאל הרב המובהק המקובל האלהי כמהר"ר אברהם מונצוץ מעיר טניפיל להאר"י זצוק"ל יש לשאול דבר אחד קשה והוא כי ראינו בספרי הקבלה והזהר ובספר המדע ובספר הקנה כי בשעה שהאל מתעסק בבריאה, אינו יודע. וכשיהיה באצילות יודע. אם כן הרי נתבאר שבעולם האצילות היא הידיעה והכריחה, א"כ קשה ךדברי רז"ל על פסוק ויאמר ה' אל משה אמר אל הכוהנים בני אהרן, מלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב. אמר לו ולי אתה שואל, אמור אל הכוהנים בני אהרן שהרי הרג נוב עיר הכהנים. ונמצא שהכריחה דעתו של שאול, באיזה אופן שיהיה אם בבריאה אם באצילות. וא"כ נמצא שהכריחה על כל פנים.

והתשובה שהשיב מורי זלה"ה, הוא אמת שיש באצילות ידיעה, אבל יש כח באדם לבחור זולתה כמו שאמר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעיך. הרי מכאן שהכריחה ממעשה שאול, ומן הכתוב מוכיח שהיא בחירה שנ' ובחרת בחיים וגם לרז"ל שאמרו אין רע יורד מן השמיים, כי למעלה באצילות הכל פשוט, ואין אותה ידיעה יורד למטה להכריח על האדם כי אין שכר ועונש ואין בחירה ורצון למעלה, וזה סוד הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב, וכי השי"ת אומר שכמו יעקב כן עשו. כי כבר העידה תורה כי יעקב איש תם יושב אהלים, ועשו עובד ע"ז, והשי"ת בוחר בצדיק, וא"כ מהו זה שאמר השי"ת ןאהב את יעקב, זה צדיק וזה רשע, אלא הכוונה היא, כי למעלה באצילות כמו יעקב כן עשו, כי שם לא יש שכר ועונש, וזהו סוד הלא אח עשו ליעקב נאם ה', שהוא עתיקא קדישא, כמו שפירש באדרא, בי נשבעתי נאם ה' עתיקא קדישא. על כן אמר יש לכם לשמוע בקלי ולקבל מלכותי כי בחרתי ביעקב ואף שהוא כמו עשו וגם אם נאמר שיש ידיעה מכרחת, אין צרך לתורה ולא למצות, כי כבר הוחרח האדם במעשיו, וגם מאמר, ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. אם נאמר שיש ידיעה מכרחת, אין צורך בהרבות תורה ומצות. אם נאמר שיש ידיעה ואין ידיעת הרע של אדם יורד מלמעלה כי נשאר שם וביד האדם שהוא בעל בחירה לבחור בזולתה. על כן צותה תורה לשמור מצותיה וגם אם האדם דבק בתורה מושך עליו הטוב. כי אין רע יורד מעצמו מלמעלה אלא ימשוך האדם עליו הרע אז יורד. ועם זה יובן מאמר אחר פר' ויקרא או ראה או ידע כי שם אומר כי הנפש קודם שתרד שמביע אותה הקב"ה תהי צדיק ואל תהי רשע. כי אם נאמר שיש ידיעה נמצא משביעה לשקר. שהרי הוא יודע בו שיחטא ומשביע. וגם מאמר אחר לרז"ל משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. אם נאמר שידע נצא משביעו לשקר. ואין הקב"ה רצה שישביעו בשמו לשקר. אלא אלו המאמרים וגם הרבה כתובים מוכיחים שבשעת הבריאה אין לו ידיעה. וממה שביארנו יש ראיה שאפי' ידיעת האצילות היא ידיעה פשוטה, הויא תלויה ברצון האדם שכבר נאמר לו כי הוא כמו רונו שהוא בעל בחירה ורצון כמו שאמר הכתוב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתי. הרי הוא מובן שיש לו בחירה ורצון. גם מה שנ' ורציתי אתכם וכו' הרי מן הכתובים שיש לו בחירה ורצון. וגם מדמה ישראל אליו שאמר והייתם קדושים כי קדוש אני כמו שאני קדוש כן אתם תהיו קדושים. אחי ורעי בני כדמותו כצלמו. כי אם יאמר שיש לו ידיעה ואינה מכרחת כמו שכתב הרמב"ם נצא שאול שהכריחה אותו ידיעתו עליו יש לו תלונה על זה, אמנם אם נאמר כמו שאמרנו יבוא הכל באמת ובאמונה עכ"ל.

מה) בין תבין ותשכיל ידידנו הקורא בשום לב איך שגו רבותינו המקובלים החדשים להטיל דופי בידיעת צופה ומביט עד סוף כל הדורות דבר שיהיה קודם שיהיה והשוו ידיעתו ית' לידיעתם היפך דברי קדמונינו וחכמינו אנשי כנסת הגדולה מתקנ יהתפלות והכרבות. וגם היפך דברי התנא שאמר הכל צפוי (הרשות נתונה) עבר והוה ועתיד. והיפך דברי רבי' סעדיה גאון בס' האמונות והדעות והרמב"ם בס' המדע ובפי' המשנה ובמורה. ולפי דבריהם ידיעתו ית' מסופקת, לפי שאפשר לו לאדם לבחור בזולת מה שידע השי"ת הואיל והוא בעל בחירה! ומה שהביאם לזה הוא מפני השואתם ידיעתו יתברך לידיעתם. ולא שמו אל לבם דברי הנביא שאמר כי לא מחשבותי וכו'. ולא די זה אלא שסלקו מהסב הראשונה ההשגחה במעשה התחתונים ואמרו איכה ידע אל בעתיד ואין דעה בעליון (עתיקא קדישא) ולפי דבריהם אין הפרש למעלה בין צדיק לרשע כמו שכ' האר"י שכמו יעקב כן עשו אין הפרש ביניהם כטוב כחוטא. ורק בזעיר אנפין תלוי ההשגחה. והוא הדן ומשלם לאיש איש כפעלו וכמעלליו ישיב לו. ודבר זה מבואר באדרא פר' באזינו דף רצ"ב דבזעיר אנפין כתיב כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות בגין דאיהו בתרי גווני לו נתכנו ועלילות. אבל לעתיקא קדישא סתימאה לא נתכנו. מאי טעמא נתכנ ולהאי בנין דורות, תרין חולקין, וכתי עם חסיד תתחסד וכו' ע"ב. ופי' בגיליון בשם הרש"ב הוא כמו שאמר בפרשת בלק שולטנו יהיב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה בגין דאעטרו לי בדינא ורחמי. מאן דזכי לדינא לדינא ומאן דזכי לרחמי רחמי. מבואר מזה כי למעלה בנאצלים העליונים לפי דעת הפילסוף מחבר הזהר והמקובלים. אין מקפידים על מעשה התחתונים. כל שכן בסבה הראשונה. ורק ז"א לבדו לו נתכנו עלילות, אבל למעלה לא נתכנו.

מו) ועל יסוד רעוע זהה בנה מחבר הזהר מעשה שבדה מלבו ואמר כשחלה רשב"י וקרבו ימיו למות, שבחר לדון דינו לפני המלך העליון שהוא עתיקא דקישא, ולא לפני זעיר אנפין הנק' בית דין כמבואר בזהר חדש ומובא בסוף הזהר בתוספות המובאים שם וז"ל כשחלה רשב"י עאלו קמיה רבי פנחס ור' חייא וא' אבא. אמרו ליה מאן קיימא דעלמא שכיב. אמר לון לאו בי דינא דלעילא (ז"א) מעיינין בדינאי דהא אנא חזי דלית אנא מתיהיב למלכא ולדיינא דלעילא. דאנא לאו כשאר אינשי. אלא האי דינא דילי קב"ה דייניה ולאו בדיניה. והיינו דאמר דוד שפטני אלהים וריבה ריבי. וכם שלמה אמר לעשות משפט עבדו. הוא בלחודוי ולא אחרא. דהא תנן כשאדם שביב בי דינא דלעילא מסתכלין בדנוי אית מנהון נוטין לכף זכות. דאחזיין זכותיה דבר נש. ואית מנהון נוטין לכף חובה דאחזיין חוביה דבר נש. ולא אפיק אנש מדיניה כמה דהוה בעי. אבל מאן דדאין קמי מלכא עלאה דשליט על כלא הוא טב. ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא בר טב. מאי טעמא דהא תנן כל מכילוי. דמלכא עלאה נטו לזכותא תדיר והוא כוליה צד דמהימנותא. ובידוי לשבקא חובין וחטאין הה"ד כי עמך הסליחה למען תורא, עמך הסליחה ולא עם אחר ובנין כל בעינא קמיה דהוא דאין דינאי. ואנא איעול תליסר בני לעלמא דאתי וכו' הרי בהדיא שסובר שרשב"י בחר לדון קמי מלכא עלאה שהוא עתיק הנקרא אצלם קעוא דרעוין שהוא ותרן וסלח וידון לו לאדם כחפצו מפני שאינו מקפיד על מעשה התחתונים בין טוב ובין רע. כיעקב כן עשו אצלו. ואין אדם נידון ויוצא מלפניו אלא זכאי. מה שאין כן ז"א הנקרא ב"ד אינו דן את הנידון לפניו כחפצו של נידון רק כפי ראות הדין הדיין מאן זכי לדינא לדינא, ומאן לזכי לרחמי רחמי, ואי לך אמונת הרבה רשויות בשמים יותר מזה.

מז) והנה שכח משנה שלמה ששנינו באובות לידע ולהודיע ולהודע, שהוא אל, הוא הבורא, הוא היוצר, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא שאין לפניו לא עולה לא שכחה, לא משוא פנים ולא מקח שוחד, וארז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יותרון מעוהי, אלא מאריך רוחיה וגבי שילה, ואמרו עוד על וסביבי ונשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ואמרו עוד ונקה לא ינקה, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים, וכן תרגם אונקלוס מפי ר' אליעזר ור' יהושע סלח לדיתיבין לאוריתיה ולדלא תיבין לא מזכי וכו'. ואל כל אלה האמונות הזרות לתורתינו הקדושה ירמזון דברי ר' תם ן' יחיא המובא בספר רביד הזהר שהבאתי לעיל סי' י"ג שכתב שהעוסקים בקבלה החדשה הם הורסים פנות התורה ועמודיה יתפלצון וכו'. וגם ירמזון אל מה שכתוב שכוונת נאר"י בספר מחברת הקדש דף כ"ח ע"ב. ובספר חמדת ימים סוף פרק ז' מתקוני שבת שלא לאמר ינדל אלהים חי וישתבח וכו' מפני שסוברים כי שום עבודה ותפלה ושבח לא שייכי באלהינו ב"ה שהוא הסבה הראשונה בהיותו מופשט מחומר וצורה, ונפתו בזה אחר עובדי האלילים שאמרו שהוא ית' נעדר ומרומם ומסולק מכל ברכה ותהלה. וכל תורה ועבודה ותפלה לא שייכי ביה. וגם בהתלבשו בספירות שבעולמות העליונים אין משפר למעלה מעולם האצליות (לפי דבריהם) שהם דקים וקלושים ואינם מושגים. וגם באדם קדמון דאצילות ועתיק יומין ואריך אנפין ואבא ואימא לא שייכי שום עבודה וקריאה ותפלה לרוב דקותם והעלמם. ורק בפרצוף אחרון דאצילות שהוא זעיר אנפין ונוקביה שכבר נתעבו קצת שייך בהו עבודה ותפלה. ודברים אלו מתבארים מדברי הר' בעל ספר הברית מאמר הנז' לעיל והרב כסא אליהו. והרח"ו בס' עץ חיים והר' בעל המצרף ונחלת יוסף וזולתם. וזה לשון ס' הברי תובזאת תדע אחי שאמונתינו אינה כאמונת הפילסופים (האלהיים) והישמעאלים בעין היחוד והבורא. כי הם אין אתם יודע את השם הנכבד והנורא הוי'ה ב"ה. רק מאמינים במחוייב המציאות סתם בבחינתו הפשוטה כאשר בתחלה קודם הבריאה (ערום בלי לבוש) וזהו בחינתו הבלתי מושג אל זולתו בשום רמז ורמיזה. ובבחינה הזאת הטיבו אשר שברו הפילסופים (הכופרים) שלא שייך אליו שום עבודה ותפלה על כי הוא בבחינתו זאת נעלה ומרומם מכל ברכה ותהלה ובטלה כל תורה ומצוה. כמו שכ' ר' מאיר גבאי. והמתבונן בזה היטב יתבאר לו בלי שום ספק שאין מקום לכל זה בלתי אצילות הספירות. לא כן עם אלהי אברהם שמאמינים במחוייב המציאות מלובש במדותיו הוא סוד הוי'ה ב"ה שהוא הבחינה שאחר הבריאה בחינה המושגת לבית יעקב שנגלה למשה בסנה והוציאנו מארץ מצרים. ונתן תורת אמת לאבותינו דור המדבר פנים בפנים ששיך אליו העבודה והקרבנות והתפלה וכל המצות המדובר בתוה"ק.

ועליו הזהיר (על זעיר אנפין) משה ואמר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך עכ"ל, וכ"כ מהרח"ו בעץ חיים שער טנת"א סוף פרק ב' שהאור היוצא מתוך אדם קדמון הוא זך מאוד, ועל ידי ירידתו והתרחקותו הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי, כיצד האור הנמשך ויוצא דרך האוזן הוא זך מאור וכאשר נמשך האור הזה עד החוטם ויוצא קצת דרך שם הוא מתעבה וקונא איזה עביות וגסות מחמת הריחוק שנתרחק ונמשך יותר למטה בצאתו עד הפה ויוצא קצתו דרך שם מתעבה יותר בצאתו משם, וכו' וכ"כ בשער הנקודים פרק א' שכל מה שהאור יורד למטה הוא ניכר ונרגש ומתגלה שם עכ"ל. וזהו טעמם כמה שאמרו דלא שייך עבודה ותפלה רק לאלוה הנרגש ויש בו עובי וגסות קצת שתוכל לציירו בדמות תבניתו על ידי שנתעבה ונתגשם. אבל האין סוף או אדם קדמאה ואדם קדמון ואפי' עתיק ואריך שעדיין לא נתעבו ונתגשמו כל כך. לא שייך בהן עבודה, כי עדיין לא נתעבו ולא נתגשמו שתוכל לציירם, ורק העבודה והיראה לאלוה קצר האפים _זעיר אנפין) והוא לבדו לפי דעתם אלהינ וע"י שנתגשם ונגלה למשה בסנה ובסיני ואבותינו. והנה שכחו מקרא מלא כי מלאך הוא שנגלה למשה בסנה שנאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ובמעמד הר סיני הלא נאמר כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם וכו' לא ראו דמות המושגת ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כדבריהם?
וקרוב לדבריהם כ' הרב עז לאלהים בבית קדש הקדשים דף כ"ו ע"ד וזה לשונו מי שמאמין שהאין סוף הוא עצם האלוהות כיאלו כופר בעיקר. ועליהם אמר הנביא הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה. ועוד שעצם האלוהות הוא שם הוי'ה, וכל דבר שיש לו שם ואות יש בו שיעור קומה וכו'. ושם הדבר הוא גבולו שכן שם האדם לא שייך שיקרא בשם אדם אלא מראשו ועד רגליו, הרי שהשם הוא גבולו. לכן כל מה שתמצא משמות דשייכי באדם שייכים אליו ייתברך, ואינו כסברת הטועים שאומרים שעצם האלוהות הוא אין סוף! וחולק הוא על מהרח"ו ושאר מקובלים שסוברים שהתפארת שהוא זעיר אנפין הוא אלהינו, וסבירא ליה שהעבודה והתפלה למלכא קדישא דכל קדישין שהוא מאיר בלב זעיר אנפין כמ ושכתב בפרק י"ט דף נ"ט ע"ד, וזה לשונו בדף כ"ו סוף ע"ד בר מן דין ובר מן דין אם איתא שהת"ת הוא עצם האלהות למה נעבוד את התפארת שהוא מקבל מאבא ואמא נעבוד לאריך אנפין או לכתר שהוא יותר למעלה? ואם האין סוף הוא עצ םהאלוהות איך אנו אומרים ברוך אתה ה', ממי יתברך ויביא לו שפע? עכ"ל.

ובספר הברית האריך עוד במאמר עשרים פ' ט"ו בשם הרבה מקובלים (להפוך קערה על פיה) שהמאמי ןועובד לאלהים עליון רם על כל רמים אשר לא נשתנה אחר הבריאה להשתתף ולהצטרף עם ברואיו שהם אצלים ומשתלשלים ממנ ולפי דתעם, אלא כשעת רבותינו בעלי התלמוד ואנשי כנה"ג מתקני התפלות והרכות אשר לא ראו את הספר הנכרי הזהר. והגאונים הר' סעדיה גאון ור' יהודה הלוי ובעל חובת הלבבות ובעל העקרים, והרקח, וספר מצות גדול ור' לוי בן דרשם, ור' אברהם בן עזרא ורבים וגדולים מחכמי ישראל שקבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה ועד אברהם אבינו הקבלה האמתית, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר הוא השם הנכבד והנורא וח"ו נמאמר עליו ומחה ה' את שמו מתחת השמים ע"ש ועיין לעיל סי' כ"ט.

מח) ראה תראה קורא נעים איך מלאם לבם לדבר סרה על רז"ל ועל גדולי חכמי ישראל הנז' לעיל. ועקרו ד' עיקרי םמיסודי ועיקרי תורתינו הקדושה האמורים ביגדל אלהים חי, כמבואר בס' הכוונות שר' האר"י לא היה אומר יגדל אלהים חי וישתבח ע"ש במחברת הקדש דך כ"ח ע"כ. וה' חמדת ימים שהוא מתלמידי האר"י ביאר כוונתו בסוף פרק ו' מתקוני שבת וז"ל אחר שהעדנו ביכולו בחדוש העולם נהגו לומר פיוט יגדל אלהים בכל שבת. ונכון להיות כל איש שורר אותו בביתו בכוונה זו אף שאמרו על האר"י שלא היה חפץ בו, והיטב חרה לו על הד' בתים הראשונים שאינם מכוונים על דרך האמת. ובזהר פרשת תרומה אמר שירות שאית בהון קבלה אמתי ולכן אין ראוי לאמרם. אכן מהגו אשון עולם ואילך אין למנוע מלאמרם וכן אני נוהג עם החברים, ולפעמים היה אומר מורי אדון עולם במקומו עד כאן לשון חמדת ימים.

הנה מזה די באר שהם עקרו ארבעה עיקרים הראשונים שביגדל אשר ביארתי לך בקונדריס שקם אליך, ואל דבריהם אלה רמז ר' תם ן' יחיא באמרו כי תצא תקלה מזה לפרוץ גדרי התורה וחומותיה ויבא לידי מינוח, והוא מה שנמנע הר' האר"י ושאר מקובלים מלומר יגדל, כי חשבו הקבלה החדשה לקבלה אמתית, ואת הקבלה אמתית של רז"ל הפשוטה בכל ישראל כמו שכתב הסמ"ג, והיא המבוארת ופשוטה ג"כ בכתובים ובדברי רז"ל, חשבוה לטפלה וכוזבת. ואשר הביאם לידי מחשבה זו לעשות העיקר טפל והטפל עיקר הוא בעבור שראו חכמי ישראל כהרס"ג והרמב"ם ור' יהודה הלוי ור' בחיי בעל חובת הלבבות. ושבילי אמונה וכיוצא בהם שהביאו ראיות חזקות על אמתת יחוד השי"ת בדברי הפילסופים כדי לסתום את פי דוברי השקר הכופרים הטוענים נגד תורתינו הקדושה. ולכן חשבו אותה שהיא לקוחה מדברי הפילסופים ואינה הקבלה האמיתית. ואת הרעיונות החדשים שהמציא הפילסוף מחבר הזהר לפרש הכתובים שהם על דרך הרחבת לשון או מושאלי םאו משותפים כמו שכ' הרס"ג בס' האמונות והדעות והרמב"ם במורה נבוכים ח"א. והוא נטה לפרשם כהנחתן הראשונה הפשוטה. יד ה', עיני ה', אף ה', אזני ה'. וכן בנים אתם, אחי ורעי, בדמותי כצלמי, וכיוצא בהם, כהנחתן ומשמעותן הראשונה. וייחס רעיונות האלה בשקר לרשב"י התנא ושאר תנאים ואמוראים שלא היו בימי רשב"י אלא אחריו. ולכן חשבוה בטעות לקבלה אמתית. ולפידך מיאנו לומר יגדל אלהים חי. כי האמינו והשבו ליסוד מוסר אצלם כי העבודה והתפלה לאלוה קצר אפים (זעיר אנפין) וקודם הבריאה עוד לא נמצא הז"א כמו שכתבתי לעיל בשם ס' הברית וכמבואר ג"כ בעץ חיים וכסא אליהו ועז לאלהים. וגם אחר הבריאה עד אברהם אבינו עדיין לא נתקן הז"א והיו כל אותן הדורות עד אברהם אבינו ניזונים ומקבלים שפעם מאבא ואימא כמו שכ' מה"ר יחיא הכהן בספרו היי שלום פר' חיי שרה ב' ליקוטי תורה פרשת לך לך. ולכך לא חפץ האר"י לומר יגדל אלהים חי כי איך חאמר נמצא ואין עת אל מציאותו, והרי יש עת אל מציאותו דחיינו מהבריאה ואילך ולא קודם לכן, או מאברהם ואילך שמהעת ההיא נשלם ונגמר תיקונו, כי קודם אברהם שעדיין לא נגמר תיקון הז"א עדיין מקבלים שפעם מאבא ואימא ואין ראוי לעבוד לאלוה חסר התיקון, ולפי זה הרי יש עת אל מציאותו, דהיינו מהבריאה ואילך או מאברהם ואילך, והוה ליה שבח של שקר אם יאמר נמצא ואין עת אל מציאותו. שהרי קודם זה עדיין לא נמצא שהרי עדיין חסר תיקון ואין ראוי לעבודה. גם לא ערב לו לומר אחד ואין יחוד כיחודו, שהרי גם זה שקר אצלם כמו שנתבאר לעיל ממשל הבית שיש בו כמה חדרים ומקומות ועצים ואבנים וכל אבן חלוקה ומקובצת מכמה צרורות ועפר וסיד, והבנאי הוא שחברם בחכמתו ועשאם דבר אחד והוא נקרא בשם אחד בית או כותל, נמצא שייחוד בשי"ת אצלם כשאר האחדים שהם מחוברים מכמה חלקים והם נקראים בשם אחד, ואיך יאמר אחד ואין יחוד כיחודו! גם נמנע מלומר נעלם שהרי ביארו שיש כמה עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו למעלה מעולם האצילות, אכן לרוב העלמם לא שלחו בהם יד לבארם ולדבר בהם. וגם באדם קדמון כתבו שלא דברו בו אלא ברמז קצת, והכלל אצלם שהפרצופים שלמעלה מעולם האצילות לרוב העלמם שהם זכים ודקים ונעלמים מאד לא שייכא תפלה וקריאה אליהם, ורק ביארו הפרצופים שכבר נתעבו ונראו קצת. ובהם דוקא שייך עבודה ותפלה וקרבנות. וזהו הטעם דלא שייך עבודה ותפלה באין סוף ובאדם קדמאה וכו' שבעולמות שלמעלה. ולא באדם קדמון דאצילות. וגם לא בשאר פרצופים שבאצילות לרוב העלמם ודקותם ורק שייך עבודה דוקא בז"א פרצוף האחרון שבהם שכבר נתעבה, ונתגלה יותר ונעשה בחינה המושגת כמו שכתב ס' הברית וכמו שכתב ס' הברית וכמו שכ' הרח"ו בעץ חיים ושער עיגולים ויושר ושער סדר אבי"ע ובשער השתלשלות העשר ספירות, ובכסא אליהו שער יראת ה' ועיין לקמ ןסי' פ"ר מה שכתבתי בשם משנת חסידים כי על כן רצו להשמיט נעלם ואין לו סוף לאחדותו שאיננו שבה אמתי לפי דעתם.

גם הרחיקו מלומר אין לו דמות הגוף ואינו גוף. שהרי לפי דעתם יש לו דמות הגוף ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כמבואר בכסא אליהו שער ראש חדש דף ל"ב ע"ב כי החמשה פרצופים כל אחד מהם פרצוף גמור בגילוי חתוך איברים רמ"ח איברים ושס"ה בידם והביא ראיות לזה מדברי הזהר, וכ"כ הרח"ו בספר עץ חיים שער עיגולים ויושר כל הקו המתפשט מאין סוף בבחינת יושר הוא בציור אדם ישר כלול מרמ"ח איברים בסוד צלם אלהים. ועליה רמז הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, וכל דברי הזהר והתקונים בבחינת דיושר ע"ש, וכ"כ ס' הברית בחלק דברי אמת (מאמר א' פרק ז' וח') וכ"כ הראב"ד בפרק ד' מהל' תשובה על מה שכ' הרמב"ם האומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, כ' הראב"ד ולמה קרא לשה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות וכו'.

הנה נתבאר לך לך יפה טעם מה שהרחיק האר"י לומר אין לו דמות הגוף ואינו גוף. כי אעפ"י שהם אומרים שאינו גוף גוף כי אם אור, אבל יש לו דמות הגוף, ולא נתנו אל לבם כי גם האש והאור בם גופים דקים. ובם גם כן אמרו שכל עצם פרצופי האצילות שהם עיקר האלהות אשר עליהם שייך תפלה ועבודה ןקריאה בעת צרה, נשמה גוף ומלבוש. הספירה עצמה גוף, ואור פנימי נשמה, ואור המקיף מלבוש, ובכמה מקומות בזהר אומר גופא דמלכא. על כן שקר הוא צלם לומר שאין לו דמות הגוף ואינו גוף. שהרי יש לו דמות הגוף ולא יאות לפרצופים אלא שבחים אמתיים השייכים להם כפי קבלתם החדשה שהיא היפך קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והגאונים ופוסקים הראשונים, וכמו שאני עתיד להביא דבריהם לקמן. גם מאנו לומר ראשון ואין ראשית ךראשיתו שהרי בקבלתם יש כמה ראשיות לראשיתו של זעיר אנפין שהעבודה והתפלה וכל השבחים שייכים לו כמו שכתבתי לעיל מדברי גדולי המקובלים אשר כל עמודי הקבלה החדשה נשענים עליהם בפירוש דברי הזהר. ולפי המבואר בדבריהם הרי כמה עילות קדמו לזעיר אנפין, והם אין סוף, ואדם קדמאה, ואדם קדמון, ועתיק, ואריך אנפין, ואבא ואימא. ולפיכך מיאנו לשבח לזעיר אנפין שהוא האלוה השליט בכל הברואים והוא הנקרא בשפ הוי"ה בשבח זה שהוא ראשון ואין ראשית לראשיתו. לפי שאינו מסכים לקבלתם. ובזהר פרשת תרומה דף קע"ח ע"א מזהיר לומר שירות ותשבחות דאית בהו קבלה אמתית. וזו הקבלה הקדומה שלנו שהוא ית' ראשון ואין ראשית לראשיתו אינה קבלה אמתית לפי דעתם ולפיכך מיאנו לומר ארבעה בתים הראשונים מפני שאין בהם קבלה אמתית. אך אם יאמר יגדל אלהים חי וישתבח הנו אדון עולם ולכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו וכו'. שפיר דמי לדידהו בדילוג ארבעה בתים ראשונים, דמהנו אדון עולם ואילך כולהו שייכי בזעיר אנפין והוי שירות ותשבוחות דאית בהו קבלה אמתית לפי דעתם. ועל כן לא חרה להאר"י רק על ד' בתים הראשונים לבד שאינם מסכימים לקבלתו.

אמנם היה האר"י לפעמים אומר במקומו אדון עולם אשר מלך מפני שלא נזכר בו שום שם משמות הקודש. ושייך כל אותו השבח באלוה הראשון הנקרא אין סוף אשר לא יעבדוהו משום דלית ליה שם ידיע ולא שום כינוי. וגם נזכר באדון עולם והוא יהיה בתפארה, שלפי דעתם קצתו מתלבש בתפארת, לכן לא נמנע האר"י מלאמרו. אבל ביגדל שנזכר בו שם אלהים חי שהם מיחסים אותו לפרצופי אבא ואמא וגם לזעיר אנפין אשר אותם יעבודו שיש להם פרצוף שלם בדמות אדם ובצלמו. ואינם ראשינים שכבר קדמו להם סבות, ואינם נעלמים, לכן הקפיד מאד על ארבעה בתים הראשונים שהם שקר לפי דעתם. הלא אזן מלים תבחן כמה גדלה שגיאת רבותינו בעלי הקבלה החדשה לעקור ארבעה שרשים מיסודי תורתינו הקדושה, ובהדיא אמר הרב יושר לבב בדף ג' ע"ב דע את אלהי אביך כולל החמשה פרצופים וכו' ועבדהו לז"א אע"פ שהוא נברא כי לנשמתו אתה עובד בזה כי בלעדה אין כל נמצא, משום הכי לא אמר דע אלהי אביך אלא את אלהי אביך וכו'. ודברי יושר לבב שאמר שהוא נברא מבוארים באדרא רבה דף קל"ח ע"ב וז"ל ה' פעלך דא ז"א וכו' חייהו למאן, חייהו לזעיר אנפין דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות וכו' ועוד הרבה ראיות בלשונות הזהר שהוא נברא, ועם כל זה מצוה לעבוד אותו. ואלו שמו אל לבם דברי רז"ל בבראשית רבה ובילקוט שהבאתי לעיל סי' ל"א כל שיש לו תולדות וכו' לא עבדו לנברא. גם הטילו חסרון בידיעת השי"ת בעתיד כמו שכתבתי לעיל בשם האר"י בספר ארבע מאות שקל כסף, כי עשו ידיעת השי"ת בעתיד ידיעת ספק כידיעת האצטגנים וכ"כ הראב"ד בהשגות פ"ז מהל' תשובה. וז"ל אעפ"י שאין תשובה נצחת על זה טוב לסמןך לו קצת תשובה ואומר אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזרת הבורא ית' היתה לנו השאלה קשה עד מאד, ועכשיו שהבורא הסיר זאת הממשלה מידו ומסרה בידי האדם עצמו אין ידיעתו גזרה, אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיה דרכיו של זה, והדבר ידוע שכל מקרה האדם מסרם הבורא בכל המזלות אלא שנתן בו השכל להיות מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם עכ"ל.

מט) ומעתה אשובה ארעה בשושנים דברי רז"ל בגמרא ובמדרשים המפורסמים שממקום קדוש יצאו ואין בהם שום ספק, אשמור דבריהם היקרים מפז ויהלום באחדותו ית' אחדות גמור בלי חבור וצירוף ושתוף שום נברא או נאצל וידיעת דרכיו ית' על פי התורה והמצוה אשר בעבודה בחר באבות שנ' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם וכו' וכן עשה אברהם אבינו וצוה לבניו יצחק וישמעאל אמונת היחוד שהוא יתברך אחד אמת, ואין אחד אמת זולתו, ושהוא אדם קדמון לכל נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו!

וז"ל מד"ר הגדול תרח אבי אברהם היה עובד ע"ז והיה עושה צלמים וכו' וכשמלך נמרוד הרשע באותו זמן ועשה עצמו אלוה וכו' והיו כל האומות באים ומשתחוים לו וכורעין לפניו עד שזרח אורו של עולם אברהם אבינו, וכשנולד אברהם אבינו אמרו לו אצטגניניו קוסמיו וחרטומיו היום נולד נער שהוא עתיד לירש את העולם ועתיד לאבד את המלכיות ולהוציאך ממלכותך, אם רצונך שלח אצל אביו ופדהו ממנו בבית מלא כסף וזהב ועקרהו מן העולם, והיה תרח יושב ביניהם, אמר להם דומין דבריכם לפרד שאומרים לו טול כור שעורים ונחתוך את ראשך מה יעשה בערוים אחר שיתכו את ראשו, כל זה כשייהרג בנו מה יעשה בדמיו, אמרו לו מתןך דבריך ניכר שנולד לך בן זה, אמר להם לא אכחד מכם בן נולד לי וכבר מת, אמרו לו לא על מת אנו מספרים אלא על חי ואנו רואים מזלו ברקיע, עכשיו לך והבא אותו, מיד הלך תרח ולקח את אברהם ואת מנקתו והטמינם במערה והיו שם שלו שנים אחר כך יצא מן המערה ובא אצל אביו והיה לבו משוטט ביצירת העולם ובמאורות להשתחוות להן ולעבדן ולידע איזה מהן הוא אלוה, ראה הלבנה שאורה מבהיק בלילה מסוף העולם ועד סופו ופמליא שלה מרובה, אמר זה אלוה עברה כל הלילה. בשחרית כיון שזרחה חמה וחשך מאור הלבנה ותשש כחה, אמר זה אלוה לערב חשכה ויצאה הלבנה והכוכבים והמזלות, אמר בודאי יש אדון לאלו וכו' כיון שנעשה לו נס ויצא בשלום, באותה שעה כיון אברהם אבינו דעתו לשמים ואמר, יתברך שמו של הקב"ה שחמה ולבנה ככבים ומזלות אינם משתחוים אלא לו. ושמא תאמר רב היה לאברהם אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני מעינות והיו מוציאין לו חכמה שנאמר הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני וכו'.

עוד שם בריש פרשת לך לך. זהו שאמר הכתוב אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך נאמר הפזור הזה כנגד אברהם אבינו שאהב את הקב"ה ונתרקב תחת כנפי השכינה ושנא ע"ז של אביו. לפי שבבית אביו היו עושין צלמים ונותנין לאברהם למכור בשוק, וכשהיה בא אדם לקנות ממנו צלם מה היה עושה היה נוטל הקורנס ומכה על ראש כל אחד מהם ואומר לזה אתה מבקש או זה, וכיון שהיו רואים שהוא מכה אותן, מיד מניחין אותן והולכין להן. והיה משוטט בדעתו ואומר עד מתי אנו משתחוין למעשה ידינו אין ראוי לעבוד ולהשתחות אלא לארץ שהיא הוציאה פירות ומחיה אותנו. כיון שראה שהיא צריכה לגשמים ואלמלא השמים נפתחים ומורידים גשמים לא היתה מצמחת כלום. חזר ואמר אין ראוי להשתחות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא מגדלת צמחים. אמר אין ראוי להשתחות אלא לה. כיון שראה אותה ששקעה אמר אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים שהם מאירים בלילה. אמר לאו ראוי לעבוד, ולהשתחות כיון שעלה עמוד השחר בטלו כולם. אמר אין אלו אלוהות, ואמר אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזה עולה. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה ביותר ביקש להכנס לתוכה חיזר על כל צדדיה ולא מצא פתח. קרא כמה קולות ואין עונה אותו, נשא עיניו וראה כלי צמא אדומים שטוחים על הגג. אחר כך ראה כלי פשתן לבנים, חשכה ראה נרות דולקות אמר אותו האיש, ודאי אדם יש בבירה, ואלו לא היה אדם בבירה למה אלו ניטלין ואלו ניתנן כיון שראה אותו בעל הבירה שהוא מצטער על כך, הציץ עליו ואמר אני בעל הבירה, כך היה אברהם אברהם אבינו וכו' עד שהציץ הקב"ה ואמר לו אני בעל העולם וכו' בב"ר וליקוט שמעוני. ובב"ר פרשה ס"ד עקב אשר שמע אברהם בקולי ר' יוחנן ור' חנינא תרויהין אמרין בן מ"ח שנה הכיר את בוראו, ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין עקב שמע אברהם בקול בוראו, וכתב עץ יוסף נראה דמודו דתחלת ההכרה בן שלש שנים ולא נגמרה ההכרה אלא עד מ"ח שנים עכ"ל.

 

Sefer Milchemos Hashem ספר מלחמות השם יתברך

A wonderful masterpiece of spiritual teachings by the Holy Soul Yechye Kapach

הספר המרכזי בנוגע להתנגדות לזוהר ובו הוכחות חותכות על היות הזוהר ספר ע"ז וכפירה ע"פ השקפת היהדות.מחברו הוא מורי יחיא קאפח.

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר